היצירה השלמה

כל פרויקט מלונאי מכנס סביבו מומחים מצוינים: אדריכלים, מהנדסים, אנשי מימון, עורכי דין, מעצבים, מפעילים. כל אחד רואה את הפרויקט דרך העדשה המקצועית שלו, כל אחד ממטב את השכבה שלו, וכל אחד צודק, בשפה של עצמו. התוצאה היא פרדוקס מוזר: שולחן מלא מומחים, ואף אחד לא אחראי על השלם.

הפער בין הדיסציפלינות אינו סיכון מופשט. הוא מידות חדר ששוחקות את התפוקה של צוות משק הבית. הוא לובי עוצר נשימה שמוסיף בשקט כוח אדם לכל משמרת, לאורך חיי המלון. הוא הסכם ניהול שאי אפשר באמת להיכשל במבחן הביצועים שלו. הוא תכנית עסקית שהבניין, כפי ששורטט, פיזית אינו יכול לייצר את ההכנסות הכתובות בה. אף אחת מהטעויות האלה לא שייכת לאף אחד; בדיוק בגלל זה הן קורות.

כיסא המנצח

NMBR יושבת בכיסא היחיד שרוב הפרויקטים לא מאיישים לעולם: לצד הבעלים, מול כל הדיסציפלינות, משאלת ההיתכנות הראשונה ועד התפעול והיציאה. כתבנו את הפרוגרמות, ניהלנו את המשא ומתן על ההסכמים, בנינו את הבניינים, גייסנו את הצוותים והפעלנו את המלונות. כשאנחנו בוחנים תכנית, אנחנו לא בודקים מסמך; אנחנו מהלכים בבניין שעתיד לקום, עם הצוות שיעבוד בו ועם האורחים שישלמו על השהות בו.

אנחנו לא מחליפים אף אחד ליד השולחן. אנחנו גורמים לשולחן כולו לנגן כאחד: השאיפה של האדריכל, המשמעת של הבנק, הסטנדרטים של המפעיל והאינטרס של הבעלים, מאותם תווים. ככל שנתפוס את הכיסא מוקדם יותר, כך נותר ביצירה יותר מה לשנות. אבל אין שלב מאוחר מדי לשפר את הנגינה.

במה אנחנו מאמינים

• הערך אינו באף דיסציפלינה בודדת; הוא בחיבורים ביניהן.
• כל החלטת עיצוב היא החלטה עסקית בלבוש טכני.
• תכניות חייבות לשרוד מפגש עם בוקר יום שלישי בתפוסה מלאה.
• דיסקרטיות היא חלק מהשירות. ענייני הלקוחות שלנו אינם חומר שיווקי.
• אנחנו לא מוכרים חלומות. אנחנו בונים דברים שעובדים, ואז מוכיחים את זה.